<h1>ספר הבתים הלכ' ברכות שער שמיני ס"ג</h1>
<h2>דף מא.</h2>
היו לפניו מינים הרבה אם היו ברכותיהן שוות מברך על אחת מהם ופוטר את השאר. ואם אין ברכותיהם שוות מברך על כל אחד מהם ברכה הראויה לו ואי זה מהם שירצה להקדים יקדים. ואם אינו רוצה בזה יותר מזה אם יש ביניהם אחד משבעת המינים עליו הוא מברך תחלה וכל הקודם בפסוק קודם לברכה. והשבעה מינין הם האמורים בפסוק זה ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש. ודבש זה הם התמרים והתמרים קודמים לענבים שהתמרים שני לארץ והענבים שלישי לארץ. לר"ם. מלשון הר"ם שמענו [שאין] קדימה לשבעת המינין על שאר המינין אלא כשאין רוצה בזה יותר מזה, אבל רוצה בזה יותר מזה מברך על החביב לו אע"פ שאינו משבעה המינין. והראב"ד פסק אם היו ברכותיהן שוות אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך ואם שניהם ממין שבעה המוקדם בפסוק מוקדם לברכה ואם אין ברכותיהם שוות מברך על זה וחוזר ומברך על זה ואפי' יש ביניהם ממין שבעה אין חוששין להקדמתו, שלא הקפידו להקדמת מין שבעה אלא כשברכותיהן שוות. ופסק הר"ם עיקר. וכן פסק רבנו האיי גאון. כתב ה"ר יהודאי גאון כשאמרו אם ברכותיהן שוות מברך על אחד ופוטר את האחר בד"א בשהיו שני המינין בפניו מתחלה, אבל אם באו לו מין אחר [אחר] כך חוזר ומברך מפני שהוא כנמלך כדרך שאמרו לענין יין. יש מן הגדולים שכתב אע"פ שחטה ושעורה מוקדמים בפסוק אין חוששין להקדמתו אלא בלחם ובמעשה קדרה שמברכין עליו המוציא ושלש ברכות או בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש, אבל כוסס את החטה שברכתו בורא פרי האדמה אין מקדימין אותו לגפן ותאנה ורמון. ומכל מקום חטה קודמת לשעורה לברכת פרי האדמה, וגפן לתאנה לברכת פרי העץ. וכן כתב הרב בעל הלכות. עוד כתב הרב בעל הלכות שאם היו לפניו קליות שברכתן בורא פרי האדמה ופירות העץ מברך תחלה על מין העץ שברכת פרי עץ יותר חשובה מברכת פרי האדמה וקודמת לו אע"פ שהמין שמברכין עליו בורא פרי האדמה הוא ממין שבעה ומוקדם בפסוק, וכן הדבר שמברכין עליו בורא פרי האדמה לדבר שמברכין עליו שהכל. הביאו לפניו צנון וזית אם מחמת צנון בא זית מברך על הצנון ופוטר את הזית. (מד.) הביאו לו מליח בתחלה ופת עמו, כגון אוכלי פירות גינוסר שמחמת לחותן ומתיקותן היה צריך לאכול מלח להעביר הלחות והמתיקות ואוכל פת עם המליח כדי שלא יזיק לו בגרונו, מברך על המליח ופוטר את הפת שהמליח עיקר. כתב הראב"ד בד"א בשהביאו המליח בתחלה ופת אחריו אבל אם הביאום יחד אין המליח נעשה עיקר אפי' לאוכלי פירות גינוסר. ולא נתברר לי.
